<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רל"ח</h1>
<h2>דף קי:</h2>
והמצוה הרל"ח היא שהזהירנו מדחות השכיר ושלא לאחר שכרו אצלנו והוא אמרו (קדושים י"ט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. וזה אם היה שכיר יום הנה הוא גובה כל הלילה לאמרו עד בקר. ואם היה שכיר לילה הנה זמן פריעתו כל הלילה וכל היום ולא תבא השמש קודם שיפרעהו, והוא אמרו (תצא כ"ד) ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ולשון המשנה (ק"י:) שכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום. ואין זה שתי מצות ואמנם היא מצוה אחת ובאו בה שני לאוין כדי להשלים דין המצוה. וזה שאנחנו באלו השני לאוין ידענו זמן הפרעון מתי הוא. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בתשיעי ממציעא (ק"י:—קי"ג.). ושם (קי"א.) התבאר שזה הוא בשכיר ישראל בלבד והוא עכב שכרו עובר עליו בלא תעשה ואולם שכיר גוי עובר עליו בעשה [מ"ע ר'] והוא אמרו ביומו תתן שכרו.
